השורשים שלי

ראיון עם אמא:

לי: "מה שמך? האם החלפת שם או כינוי במהלך חייך?"

אמא: "שמי איריס אלקלעי ואחרי החתונה איריס וייסמן, לא החלפתי

את שמי."

לי: "האם ידוע לך מקור שמך הפרטי?"

אמא: "אמא שלי בחרה לי את השם הזה על שם פרח שהוא מאוד יפה

בעיניה."

לי:" מה שמם של הוריך, אחיותיך ואחיך?"

אמא: "לאבא שלי קוראים מיכה, לאמא שלי קוראים רחל. יש לי אח גדול

שקוראים לו ניסים/ניר (ניסים על שם אבא של אבא שלי ז"ל.)"

לי:" מהו הסטטוס המשפחתי שלך?"

אמא: "גרושה, שני ילדים, כלב, חבר."

לי: "מהו המקצוע שלך?"

אמא: " עסקתי שמונה שנים בניהול כספים וניהול משרד בתחום הפרסום.

כיום אני עקרת בית."

לי: "מהו תאריך הולדתך?"

אמא: 18" באוקטובר 1968"

לי: "היכן נולדת? (עיר/כפר)"

אמא: "בישראל תל-אביב."

לי: "האם המקום בו נולדת עבר שינויים (גאוגרפים שלטוניים) מאז שנולדת?"

אמא: "כן, גדלתי ברחוב "בזל" בו היה מכבי אש, חנות שמכרה דגים חיים, חנות

שמכרה קרח ומרכז של מכולת וירקות. את כל זה הרסו, והיו יש בניין מגורים גבוה

וחנויות."

לי: "אלו שפות דברו בבית הולדתך (אלו שפות אתה דובר היום)?"

אמא: "בבית הולדתי דיברו ספניוליט, צרפתית ובולגרית. אני דוברת עברית ואנגלית."

לי: "תארי כיצד נראה הבית בו גדלת (אלו רהיטים היו בו, כמה חדרים היו, האם הייתה

גינה, חצר או משק)?"

אמא: "גרנו בדירה צפונית בקומה ראשונה ברחוב "בזל". הדירה הייתה בת שלושה

חדרים, בסלון אני זוכרת שהייתה ספה ירוקה וקיר אחד שכולו היה ספרייה מעץ כהה

מהרצפה ועד התיקרה. אחי ואני ישנו באותו חדר, היה לנו ארון בגדים לבן קטן עם שתי

ידיות אדומות ומיטות עץ כהה עם מזרון מאוד דק. החדר של ההורים היה עם "מדף

טואלט" לבן שהיו בו מגירות בו אמא שלי שמה תכשיטים, גרביים ומברשות. מחוץ

לחדר של ההורים הייתה מרפסת לכל האורך ויכולתי לעבור אליהם דרך המרפסת לחדר

כי הייתה לי כניסה נוספת מהסלון."

לי: "ספרי על אירוע שאת זוכרת הקשור בך ובאחיך."

אמא: "אני זוכרת ששיחקנו בחצר במשחק עם כדור ומטקות מאוד עבות וחברה שלי שרצתה

לחבוט בכדור בטעות חבטה בפה של אחי ופתחה לו את השפה והסנטר. אמא שלי רצה איתו

למגן דוד אדום שהיה לידנו, שם תפרו לו את השפה."

לי: "אלו מאכלים נהגתם לאכול בבית ילדותך?"

אמא: "המון שניצלים, אורז ופתיתים. אצל אמא של אמא שלי שגרה קומה מעלינו כל הזמן

טיגנה לנו קציצות ותפוחי אדמה עם המון שמן וכל פעם שהיא הייתה מסתובבת עם הגב

אני ואחי היינו זורקים את הקציצות החוצה דרך החלון לחתולים כי לא אהבנו את הקציצות.

מה שכן, מאוד אהבנו להיות אצלה כי היא הייתה מחביאה לנו המון סוכריות עדשים צבעוניות

ברחבי הבית והייתה קוראת לנו למצוא אותם."

לי: "אילו חגים זכורים לך במיוחד מילדותך (חגים יהודים, חגים הקשורים במדינה בה גרת) ומדוע?

אמא: "הכי זכור לי זה יום כיפור. בערב יום כיפור היינו הולכות כל החברות למקום מפגש ליד בבלי

על הגשר ופוגשות שם את כל החתיכים. חג נוסף זה חנוכה כי מאוד אהבתי את הדלקת הנרות,

אמא שלי הייתה מנגנת בפסנתר את שירי חנוכה שמאוד אהבתי. אני זוכרת שיום אחד בחנוכה

השיער שלי נדלק מאחד הנרות. אלה שני החגים שאני הכי זוכרת."

לי: "מה היו חובותייך/ מטלות הבית בבית ילדותך?"

אמא:" הייתי עושה קניות במכולת ואצל הירקן, הייתי צריכה לסדר את החדר שלי והאמת שהייתי

אוהבת לשטוף כלים אז תמיד הייתי מתנדבת. הייתי עומדת על כיסא כדי להגיע לכיור ושוטפת.

לי: "באיזה בית ספר למדת (יהודי, כללי, חקלאי)?"

אמא: "למדתי בבית ספר יסודי רגיל יהודי שקראו לו "הר נבו" ברחוב הר נבו שהיה קרוב לביתי. לאחר מכן עברתי לחטיבת ביניים "ט"ז" ברחוב בן יהודה לשלוש שנים ואחר כך עברתי לתיכון "עירוני ה" שגם הוא היה ברחוב בן יהודה."

לי: "מה היה המקצוע הלימוד האהוב עלייך בבית הספר?"

אמא: "המקצוע האהוב עלי היה ערבית והכי שנוא עלי היה ספורט."

לי: "באיזו מגמה למדת?"

אמא: "למדתי במגמת ערבית".

לי: "ספרו על משהו מעניין אליו את מתגעגעת שהיה קיים בתקופת ילדותך ונעלם מהעולם.

אמא: " אני מתגעגעת לכבישים שכמעט ולא היו בהם כלי רכב כי ככה יכולתי לרכוב עם האופניים

ולהחליק על סקטים על הכביש. אני מתגעגעת למרכז המסחרי שהיה שם לבעל המכולת, לירקן, לחיים שמכר מחברות ועפרונות ולגזוז פטל שמכרו לידו וסוכריות סודה."

לי: "ספרו על מעשה קונדס שעשית בתקופת ילדותך?"

אמא: "הייתי מזמינה אלי חברה והיינו ממלאות מיכלים של זריקות בפרי-לי תות ומשפריצות את זה דרך השלבים בתריסים על אנשים. היינו ממלאים שקיות מים והיינו זורקים את זה מקומה גבוהה על אנשים. כשהיינו למטה היינו מצלצלים לאנשים בפעמון של הדלת ובורחים."

לי: "ספרי על מערכת היחסים שלך עם הורייך בתקופת הנעורים."

אמא: "עם אמא שלי בחצי תקופת הנעורים לא דיברתי איתה רק רבנו כל הזמן. אבא שלי אסר עלי להיפגש עם החבר שלי כי הוא אהד את הפועל אז נפגשתי איתו כל הזמן בלי אישורו והוא מאוד כעס עלי. רוב הזמן הייתי מבלה עם הכלבה שלי והחברות שלי מאשר איתם. מה שכן כל שבת הם קבעו עם חברים לטיולים בירושלים, בצפון... והרבה פעמים היינו עושים "על האש" בפארק הירקון."

לי: "ספרי על מערכת היחסים שלך עם אחיך בתקופת הנעורים.

אמא: "האמת אמא שלי כל הזמן דחפה אותי לצאת לשחק ולבלות עם אחי וחבריו ואח שלי תמיד התעצבן שהיא הייתה דוחפת לו אותי. מה שכן הוא לא היה הרבה בבית כי הוא היה עסוק עם חברות שלו בחוץ. מלבד זאת, היינו רבים המון ולפעמים היינו מרביצים אחת לשני עד זוב דם."

לי: "ספרו על משהו מעניין שקיים היום בעולם, שלא היה קיים בתקופת ילדותכם."

אמא: " האינטרנט והמחשב. אם הוא היה קיים אז זה היה נפלא כי זה היה חוסך ממני להעתיק בכתב יד מהאנציקלופדיה. כמו כן אם היה לי אז טלפון נייד זה היה חוסך ממני את הצורך לקחת אסימונים ולשמור עליהם כדי להתקשר לאמא שלי ולהגיד לה שהכל בסדר מהטלפון הציבורי ברחוב. וזה היה חוסך ממני צרחות וכעסים כשהייתי שוכחת להתקשר.

לי: "ספרי על המורה המשמעותית שלימדה אותך בבית הספר?"

אמא: "זאת הייתה המחנכת שלי שקראו לה רינה אביטל. היא ליוותה אותי מכיתה א לכיתה ה כולל. מאוד אהבתי אותה והיא מאוד האהבה אותי ובגלל זה היה לי חשוב לעשות שיעורים ולהשתתף בשיעורים שלה כמה שיותר. המורה שניה שהייתה משמעותית בשבילי הייתה מלי משיח המורה לערבית. אני זוכרת שהיא הייתה מאוד יפה, עדינה וצעירה והיו לה עיניים ירוקות מדהימות.

לי: "ספרי על חוויה מיוחדת מימי בית הספר."

אמא: "מה שהכי זכור לי היו המסדרים בבוקר בחצר בית הספר היו מעמידים את כל כיתה א' בשורות והיו עושים לנו תרגילי חימום של קפיצות עם הרגליים והידיים כך היו עושים לנו כל בוקר חמש דקות ואז הינו נכנסים לכיתות ללמוד."

לי: "ספרי על חברה משמעותית מימי נערותך."

אמא: "הייתה לי חברה שקראו לה שרונה. הכרתי אותה בגן כי שתינו התחפשנו בפורים למלכות אסתר ומאז לא נפרדנו עד היום אנחנו חברות. היינו עושות הכל ביחד.

לי: "כיצד נהגתם לבלות את שעות אחר הצהריים?"

אמא: "היינו ישנות אחת אצל השניה אוכלות ארוחות אחת אצל השניה, יוצאות לרכיבות אופניים ביחד, מתחילות עם בנים ביחד, הולכות למסיבות ביחד, היינו משחקות ברחוב קלאס, גומי ושוטרים וגנבים."

לי: "האם היית חברה בתנועת נוער?"

אמא: "כן, הייתי במחנות העולים. היינו צריכים לבוא עם חולצה כחולה. אני זוכרת שהשבט היה ממוקם ברחוב קטן בין רחוב ז'בוטינסקי לארלוזורוב."

לי: "מה עשית שם ומי היו המדריכים?"

אמא: "אי זוכרת שהנערים הצעירים הדריכו אותנו בפעילויות אך איני זוכרת מה עשינו שם."

לי: "מה היו התחביבים שלך בתור ילדה?"

אמא: "אספתי המון ניירות מכתבים, מפיות ובולים. ניגנתי בגיטרה ורקדתי סטפס."

לי: "אילו ספרים קראת בתקופת התבגרותך?"

אמא: "שני הספרים שהכי זכורים לי הם "אני כריסטיאן פ" זה סיפור על נערה צעירה שהתמכרה לסמים ועל השפעת הסמים על חייה. הספר היה מאוד קשה והשאיר עלי רושם מאוד מאוד חזק ועובדה שעד היום אני לא מתקרבת לזה. הספר השני היה "מ 12-16" זה היה ספר שהופיעו בו כל מני הדרכות והצעות לבני נוער מה לעשות ואיך להתנהג בכל מיני מצבים."

לי: "מה הן חווית ההתבגרות שהייתה הכי זכורה לך?"

אמא: "הנשיקה הראשונה שלי, איש מבוגר שפתח את מעילו וחשף את גופו העירום בפני באחת החצרות שליד ביתי, ברחתי משם והמוות של הכלבה שלי (היא מתה כשהייתי בת 16) איתה גדלתי מהגן.

לי: "לאיזה מוזיקה האזנת בגיל ההתבגרות?"

אמא: "שמעתי בעיקר את ריק ספרינגפילד שהיה זמר רוק ופופ ואת המוזיקה ששודרה ברדיו בתחנה של אייביי נתן בספינת כל השלום.

לי: "ספרי לי על מוסד בו התנדבת."

אמא: "התנדבתי במוסד של ילדים יתומים אותו ניהלה רבקה כוכבי, שם ישבתי עם ילדים עזובים ללא הורים ובית על שיעורים או עבודות יצירה. את האמת, שמעתי שם מאות סיפורים מאוד עצובים של הילדים שעשו אותי מאוד עצובה.

לי: "ספרי על אירועים היסטוריים שהתרחשו בימי חייך והשפיעו עלייך או על משפחתך"

אמא: "האירוע ההיסטורי שהכי השפיע עלי היה מלחמת המפרץ ב-1991 בו פעם ראשונה חוויתי אזעקות ונפילות טילים. עצם זה שהיינו צריכים לסגור עצמנו בחדר אטום ולשים מסכות אב"כ היה מאוד

מאוד מפחיד."

לי: "מה היו קשרי השכנות שהיו למשפחתך ולך עם שכנייך במקום הולדתך?"

אמא: "בבניין שגרתי ברחוב בזל היו ארבע שכנות שכל פעם שחזרתי מבית הספר והבית היה נעול אז הייתי הולכת אליהן עד שאמא שלי הייתה חוזרת. לאחת קראתי גברת בחר היא גרה בדירה מאוד

קטנה וחשוכה בדירת קרקע והיא מבחינתי הייתה האופציה האחרונה כי לא הרגשתי בנוח בדירה שלה,

היא זכורה לי כדירה מפחידה. בדירה מולנו בקומה הראשונה גרה אישה מאוד זקנה שקראתי לה סבתא פניז'ל היא הייתה מאוד מאוד זקנה עם המון קמטים שמאוד הגעילו אותי והייתי כל פעם מחכה במרפסת שאמא שלי תבוא כי לא רציתי להסתכל עליה. מה שהיה כיף אצלה שהיא תמיד נתנה לי סוכריות שוקולד ממולאות בריבות בכל מני צבעים. והייתה שכנה נוספת שקראו לה סוזי היא גרה בקומה השלישית וגם אצלה הייתי מחכה לאמא שלי שתחזור הביתה. אני זוכרת שהיא מאוד אהבה אותי ותמיד התעניינה לשלומי עם חיבוקים ונשיקות. הייתה שכנה שקראו לה פני והיא הגיעה מאנגליה היא הייתה רווקה ומאוד נחמדה. היא הייתה חברה טובה של אמא שלי. אני זוכרת שבבית שלה היו דברים מאוד יפים ומיוחדים שהיא הייתה מביאה מהחנות שלה בה היא מכרה כל מני עתיקות כמו אלה שאפשר כיום למצוא בשוק הפשפשים. גם היו לה תכשיטים ישנים שמאוד אהבתי."

לי: "האם ישנם אירועים חשובים בחיי העיר או המדינה בה חיית שהיית שותפה אליהם?"

אמא: " האמת לא. אבל תמיד הייתי יוצאת לכיכר עריית תל-אביב בערב יום העצמאות לראות את הזיקוקים ולחגוג עם כל עם ישראל."

לי: "מבין האנשים שהכרת בחייך, בו אם עדיין בחיים ובין אם לאו, למי את מתגעגעת ומדוע?"

אמא: "לאמא שלי הייתה דודה שקראו לה רבקה ולבעלה קראו בוקו. היינו הולכים אליהם כל שבוע. הם היו זוג מקסים שתמיד היה מחייך ושמח. אף פעם לא ראיתי אותם במצב רוח לא טוב. הבית שלהם היה ממוקם מול בית כנסת במעלה רחוב דיזינגוף. נורא אהבתי לשמוע את השירה של המתפללים זה נתן מן אוירה קסומה בבית. אני וזכרת שדודה שלי תמיד הייתה מכינה לנו אוכל במטבח הקטן שלה שחלונו פנה בדיוק אל בית הכנסת. בסלון היה להם ארון משקאות קטן אותו הייתי כל פעם פותחת ומוציאה משם שוקולדים שדודה שלי החביאה שתמיד היו מונחים בקערת זכוכית תמיד דוד שלי היה פותח את קופסת השש-בש והיה משחק עם אחי ואותי הוא תמיד שאל: מה שער הדולר והשטרלינג? ותמיד ידעתי. שניהם היו עורכי דין ודוד שלי היה ברשימת היהודים הנרדפים על ידי הנאצים בתקופת השואה מכיוון שהנהיג יהודים ועזר להם לברוח. זכרתי אותו כאדם עב מימדים והדבר הכי קשה היה כשההורים שלי לקחו אותי לבית החולים לראות אותו לפני שהוא נפטר שם הוא שכב במיטה רזה כמו שלד. לא הייתי רגילה לראות אותו ככה. תמיד הייתה לו בטן עגולה. יהי זכרם ברוך."

לי: "מה רצית להיות שתהיי גדולה?"

אמא: "לא זכור לי שהיה לי משהו שרציתי."

לי: "באיזה תנועת נוער היית?"

אמא: "הייתי בצופים ליד פארק הירקון. לא זכור לי שם השפט בו הייתי. והייתי במחנות העולים כמו שהוזכר קודם."

לי: "איך הכרת את אבא?"

אמא: "כשהייתי מלצרית בפאב-מסעדה עבדתי כדי לחסוך כסף לנסיעה לארצות הברית. חבר של גרושי עבד במטבח ושיתפתי אותו בזה שרציתי לטוס לארצות הברית. הוא אמר לי שהוא טס עם חבר שלו ואם אני רוצה להצטרף אליהם. אמרתי שאשמח להכיר אותו ואני אחליט. כמה ערבים מאוחר יותר חברו שרון הגיע וכך הכרנו. תכננו את הטיול שלושתנו יחד ובמהלך הטיול נעשינו חברים וכשחזרנו ארצה אחרי שלושה חודשים, חיפשנו דירה לשכור ולגור יחד. שנה לאחר מכן התחתנו."

לי: "מתי החלטתם להביא אותי לעולם?"

אמא: "כשרוי, הבן שלי היה בן שלוש הוא כל הזמן אמר שהוא רוצה אחות. כשנכנסתי להריון העובר איבד דופק אחרי עשרה שבועות אבל היה לי ברור שאחרי ההפלה אני אכנס להריון שוב כי כבר היינו בשלים לזה. אכן בהריון השלישי זכיתי במלאך שקוראים לו ליקוש."

לי: "ספרי כיצד החיים שלכם התנהלו לפני שבאתי לעולם."

אמא: "כשהיינו בלי ילדים בכלל היינו נוסעים הרבה לחו"ל והיינו מטיילים הרבה ברחבי אירופה ומכירים הרבה אנשים. כל אחד עשה את התואר שלו באוניברסיטה ולאחר מכן יצא לעבוד. אחרי שש שנות נישואין, ילדתי את בני הבכור איתו נשארתי בבית כשנה ושלוש שנים ותשעה חודשים לאחר מכן ליקוש נולדה."

לי: "מה הטיפ שלך בחיים?"

אמא: "הטיפ שלי זה קודם כל להיות מאושר ממה שיש לך. לא להסתכל על מה שיש לאחרים כי זה לא מעניין. תמיד תישאר צנוע. חייך אל כולם נסה לעזור כמה שיותר כי כשאתה עושה טוב אתה מקבל טוב."

לי: "ספרי על הדבר הכי מגניב שעשית בחיים שלך."

אמא: "הדבר הכי מגניב שעשיתי הוא הנסיעה לארצות הברית, קנדה והוואי למשך שלושה חודשים."

לי: "ספרי על דברים שמזכירים לך את עצמך שאת היית בגילי."

אמא: "הכלבה שהייתה לי פוקי, ממתקים וקריאת ספרים."

לי: "ספרי לי על האהבה הראשונה שלך."

אמא: "קראו לו אריק פרץ. לצערי הוא היה אוהד הפועל כשכל המשפחה שלי במיוחד אבא שלי אוהדים מכבי. אני זוכרת שאבא שלי הגיע ממשחק כדור סל עצבני על אחד האוהדים של הפועל שישב לידו וכל הזמן קפץ וצרח defense! כלומר הגנה! הוא אמר שאותו אוהד ממש שיגע אותו. יומיים לאחר מכן כשאני מכירה לו את החבר שלי בפעם הראשונה, אותו אוהד הפועל היה חבר שלי. מאותה שניה אבא שלי לא סבל אותו ושנה שלמה כל הזמן רטן שהוא לא מבין איך מבין כל מאות האוהדים שהיו במשחק בחרתי דווקא בו. אריק מאוד אהב אותי והיה כותב לי כל הזמן שירי אהבה. הוא מאוד אהב את שלמה ארצי אז כל פעם שהייתה הופעה שלו ב"צוותא" היינו הולכים לראות אותה אז הוא גם היה שר לי את השירים שלו. נפרדנו אחרי מספר שנים מכיוון שהוא רצה להתחתן ואני לא ואז הוא נסע לכמה שנים לארצות הברית כדי שהפרדה תהיה יותר קלה. הוא היה שולח לי קלטות בדואר מארצות הברית בהן היה מקליט את עצמו מספר על מה שעובר עליו וכמה שהוא מתגעגע אלי ומשלב שירי אהבה ושירי סלואו שהיו השירים של שנינו. באותה תקופה הכרתי את בעלי לעתיד ואני זוכרת שיום אחד שכחתי את הקלטת בטייפ שבאוטו וכששרון לקח את הרכב שלי, הוא שמע את הקלטת ומאוד כעס עלי שלא סיפרתי לו."