השורשים שלי

ראיון עם סבתא שרה:

לי: "מה שמך? האם שינית את שמך במהלך חייך?"

סבתא: "וייסמן שרה. לא שיניתי את שמי."

לי: "האם ידועה לך משמעותו ומקור של משפחתך?"

סבתא: "איני יודעת את מקורו ומשמעותו."

לי: "האם ידוע לך מקור שמך הפרטי? על מי את נקראת, מה פירוש השם?"

סבתא: "השם שלי שרה ניתן לי על שם סבאתי מצד אבא שנרצחה בשואה."

לי: "מה שמם של הורייך, אחיותייך ואחייך?"

סבתא: "לאמא שלי קוראים רבקה ולאבא שלי איסר זליקוביץ. אחותי יהודית ואחי דוב,

אנחנו קוראים לו דובי. הייתה לי אחות בשם עמירה שנפטרה בגיל 11 חודשים מהתייבשות."

לי: "מהו תאריך הולדתך?"

סבתא: "20.12.1947"

לי: "היכן נולדת? (מדינה עיר/ כפר)?"

סבתא: "נולדתי בבית החולים פורייה טבריה, ישראל."

לי: "האם המקום בו נולדת עבר שינויים (גאוגרפים, שלטוניים) מאז שנולדת?

סבתא: "לא, בית חולים פורייה קיים עד היום. גם הסביבה לא השתנת."

לי: "אלו שפות דברו בבית הולדתך (אלו שפות את דוברת היום)?"

סבתא: "אבי דובר רוסית, אמי דיברה פולנית ומכיוון שהם לא הבינו את השפה

אחד של השני הם דיברו ביניהם יידיש. כשעלו לארץ למדו עברית וכשרצו שאנחנו

הילדים לא נבין, הם היו מדברים יידיש. השפות שאני דוברת הם עברית שפת העם,

מבינה יידיש ואנגלית מה שלמדנו בבית הספר."

לי: "במה עבדו הורייך?"

סבתא: "הם עלו לארץ, והם היו צעירים. הם ברחו בפרוץ מלחמת העולם השניה.

ולא היה להם מקצוע. בשנים הראשונות אבא שלי ייבש את ביצת החולה, סלל כבישים

ומה שנקרא בנה את הארץ. באותם שנים הם גרו בקיבוץ עמיר אז אמא שלי עבדה

במטבח של הקיבוץ. כשהם עזבו את הקיבוץ והגיעו לתל אביב, אבא שלי עבד בעיריית

תל אביב בתור עובד סוציאלי 35 שנה עד שפרש לפנסיה. אמא שלי הייתה עכרת בית

וגידלה אותנו."

לי: "היכן נולדו הורייך?"

סבתא: "אבי נולד בעיר זלבה ברוסיה הלבנה. אמי נולדה בעיר לובלין שבפולין.,

לי: "כיצד התגלגלו הוריך לגור בעיר הולדתך?"

סבתא: "ב- 1.9.1939 (יום פרוץ מלחמת העולם השניה) הם הגיעו לארץ באונייה "טייגר היל".

הם הקימו את קיבוץ אמיר שבגליל העליון."

לי: "תארי כיצד נראה הבית בו גדלת (אלו רהיטים היו בו, כמה חדרים, האם הייתה גינה, חצר

משק)?"

סבתא: "גרנו בדירת שיכון עובדי עיריית תל אביב. היו לנו שניים וחצי חדרים והול (סוג של מרכז הבית

שמוביל לכל חדרי הבית.) וגינה גדולה. ההורים ישנו בסלון. אני ושני אחיי ישנו בחדר הנוסף במיטות נפרדות. היה רדיו, ואמא שלי הייתה מקשיבה כל יום בשעה שתיים למדור לחיפוש קרובים (לשואה).

זה כל מה שאני זוכרת מהבית שלי שם.

לי: "ספרי על חוויה מיוחדת בחייך הקשורה לבית הולדתך."

סבתא: "כשהייתי בגיל שתיים עשרה עלתה מרוסיה משפחה רחוקה של אבא שלי. היה שם ילד בן שלוש שקוראים לו שלמה שמגיל קטן אמא שלו למדה אותו לנגן בכינור. שלמה מינץ הפך בעקבות הימים הפך להיות אחד הכנרים המפורסמים והגדולים בעולם. הם גרו אצלנו שנה. לאחר מכן הם מצאו דירה. הלכתי אליהם כל הזמן בשביל ללמוד מאמא שלו פסנתר ולאחר תקופה קצרה התייאשתי.

לי: "אלו מאכלים נהגתם לאכול בבית ילדותך?"

סבתא: "אני מאוד אהבתי בשבת בבוקר גפילטע פיש. אמא שלי הייתה עושה עוגות בשבת. אבא שלי הכין דג מלוח עם תפוחי אדמה."

לי: "אלו חגים זכורים לך במיוחד מילדותך? (חגים יהודים, חגים הקשורים במדינה בה גרתם). מדוע?"

סבתא: "מכיוון שאמי באה ממשפחה מאוד דתית היא הקפידה על ליל סדר כהלכתו. ארוחת חג של ראש השנה עם כל המנהגים הנלווים. את חג השבועות אבא שלי היה מביא אותנו למושבה שקוראים לה ויל הלמה (בני עתרות) לראות את חגיגות הקציר והמחולות.."

לי: "האם למדת בבית ספר? אם לא, מדוע? באיזה בית ספר ותיכון למדת?"

סבתא: "בטח שלמדתי. למדתי בבית הספר דוד שמעוני ובתיכון עירוני ט'."

לי: "איזו שפה למדת בבית הספר? (אלו שפות נוספות למדו בבית הספר שלך?"

סבתא: "ביסודי אנגלית ועברית ובתיכון גם צרפתית."

לי: "אלו מקצועות למדתם בבית ספר?"

סבתא: "למדנו את כל המקצועות שכיום לומדים.

לי: "ספרי חוויה מיוחדת מימי בית הספר."

סבתא: "בכיתה ב' אבא שלי היה צריך לשלם ועד הורים והוא לא שילם כי לא היה לנו. המורה באה אלי ואמרה לי שאני לא אקבל תעודה כי אבא שלי לא שילם. רצתי הביתה ואמרתי הכל לאבא שלי. חזרנו יד ביד לבית הספר ואבא שלי צעק עליה ועל המנהל. אני לא יודעת איך הוויכוח הסתיים אבל לבסוף קיבלתי תעודה.

לי: "ספרי על חבר/ה משמעותי/ת מימי נערותך."

סבתא: "היו לי הרבה מאוד חברות אך לא הייתה לי חברה בלב ובנפש."

לי: "כיצד נהגת לבלות את שעות אחר הצהריים? (אלו משחקים שיחקתם ואיפה)?"

סבתא: "כיוון שלא הייתה טלוויזיה שיחקנו בחוץ. היינו משחקים בשדה ליד ביתי ובגינה של ביתי.

היינו משחקים קלאס, תופסת, דג מלוח, מחניים, הייתי מטפסת על עמודים ועצים."

לי: "האם היית חברה בתנועת נוער? (אם כן, איזו, היכן התקיימה הפעילות, מה נהגתם לעשות, מי היו המדריכים?

סבתא: "הייתי בצופים. זה היה במקום הנקרא ברמבם בגבעתיים. היינו משחקים, יצאנו לטיולים לכמה ימים והיינו מדברים שיחות צוות ונפש.

לי: "היכן ומתי פגשת את סבא?"

סבתא: "בעיקרון הוא היה שכן שלי שהתאהבתי בו לפני שהכיר אותי."

לי: "ספרי לי על היכרותכם."

 סבתא: "הכרתי את אדי בגיל 15, הכרנו בכך שהיינו רואים אחד את השני ברחוב, היינו נוסעים יחד באוטובוס, דיברנו והיינו יוצאים יחד למסיבות."

לי: "האם שרתת בצבא (אם כן, מתי, איפה ומה היה תפקידך)?"

סבתא: "לא שרתתי בצבא כי התחתנתי בגיל 18. אני מצטערת על זה שלא תרמתי למדינה את חלקי."

לי: "ספרי על אירועים היסטוריים שהתרחשו בימי חייך והשפיעו עלייך או על משפחתך (אירועים הקשורים בהיסטוריה של ארץ הולדתך, של מדינת ישראל, של המקומות בהם גדלת וחיית)?"

סבתא: "חוויתי את מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור ואת מלחמת המפרץ. אלה המלחמות שהשפיעו עלי והכי זכורות לי."

לי: "מה היו קשרי השכנות שהיו למשפחתך ולך עם שכניך במקום הולדתך ונערותך?"

סבתא: "היו לנו יחסי שכנות רגילים. למשל אם היינו צריכים כוס סוכר או חמאה היינו מבקשים. אבל לא יחסי חברות.

לי: "האם ישנם אירועים חשובים בחיי העיר או המדינה בה חיית שהיית שותפה אליהם?"

סבתא: "לא הייתי שותפה לאירועים חשובים או משהו כזה."

לי: "מבין האנשים שהכרת אם הם חיים ואם לאו, למי את הכי מתגעגעת? ספרי סיפור מיוחד על אותו אדם.

סבתא: "זכורה לי אחותי הבכור עמירה ז"ל שאומנם לא הכרתי אותה, אבל חיינו בצילה. אמי הייתה מזכירה לנו אותה הרבה. כשאמי גססה למותה אחרי 40 שנה מהמוות של הבת שלה, היא שאלה את כולם איפה עמירה? עמירה? אבי כל הזמן בא ולא ידע מה לענות לה. כשהיא מתה, הם כנראה נפגשו בשמיים."